אנו חיים באזור כפרי נדיב בצמחים מגוונים, שרבים מהם טעימים ובריאים להכנת מאכלים, ומרקחות.

אנו מציעים לכם להיכנס לתחום באופן מושכל ומובנה, ליהנות מהמתנות שהצמחים בסביבתנו מציעים ותוך כדי ללמוד "להבדיל בין ירוק לירוק".
חדשים בעולם הליקוט? אנא קראו היטב את הכללים למלקט העצמאי.

____________

מיהו המרור ששמו אבותינו על צלחת הסדר ?
מה מקובל היום לשים כמרור בצלחת הפסח?
רובנו קונים את השורש החריף של החזרת (כריין) בסופרמרקט או מגדלים בגינה.
זה לא המרור המסורתי, אותו אכלו אבותינו ואשר מפורט במקורותינו, אלא צמח שנמצא וגדל באירופה.

מרור על כל גווניו – נעים להכיר:

במקורות מוזכרים צמחים אחרים ששימשו כמרור על צלחת הסדר – הצמחים שאכלו באותה תקופה היו לרוב צמחי בר מקומיים וגם המרור היה כזה.
מתברר שההמלצה על המרור לא הייתה רק צמח מסויים, וכמובן שמחלוקות לא חסרו, (תמיד) כך גם לגבי המרור.
במשנה נאמר: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא, ובעולשין ובמרור".

____________________________________________

☘️ חזרת = חסה – חסה מתורבתת או חסת המצפן ☘️
הגמרא בבבלי מפרשת: "חזרת – חסא… מרור – מרירתא".
הכוונה כאן לצמחים המכילים שרף חלבי מר.
ואכן השרף בצמחי משפחת המורכבים שמיני החסה שייכים אליהם, מכילים חומרים מרים, לקטונים, המפעילים רצפטור מיוחד למרירות הנמצא על הלשון.

והוסיפו עוד קרטריון לכל צמחי המרור : "חזרת תחילתה מתוק וסופה מר" (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ב'),
כדי להזכיר לנו למה אנו אוכלים מרור בליל הסדר, כיוון שקיבלו את בני ישראל במצרים יפה ובהמשך הפכו את חייהם למרים…ושיעבדו אותם.

זה מה שקורה בחסת המצפן הנפוצה, ממנה תרבתו את החסה התרבותית.
עליה מתוקים (אכילים) וטעימים עם הנביטה והופכים מרים עם התפתחות הצמח, ממש לקראת פסח.
וכך גם בצמחים הנוספים המתאימים למטרה זו.

פרופסור זוהר עמר מסביר כי  מדברי התלמוד הבבלי שעוסק בזיהוי מיני המרור שמביאה המשנה, עולה לכאורה, שחלק מהתנאים והאמוראים סברו שמספר המינים שאדם יוצא חובתו בפסח הם רבים יותר, ולמעשה ניתן לכלול בהם כל ירק מר שיש לו שרף ופניו מכסיפין. על פי תפיסה מרחיבה זו, חלק מהפרשנים ובראשם רש"י שסברו שאכן "כל עשב מר נקרא מרור".

צמחי חסת המצפן. צילום: שרה גולד

חסה זו גדלה בכל מקום, בצידי דרכים, העלים שלה מסתובבים כמו מצפן  
הם אינם פרושים אופקית במקביל לפני הקרקע והשמש, אלא אנכית, בניצב להם.
כמו-כן הם פונים מהגבעול צפונה ודרומה, לא מזרחה ומערבה.
זה גורם לכך שהצמח שהינו צמח קייצי בעיקרון לא יספוג יותר מידי קרינה.

סימני זיהוי :
– בצד התחתון של העלה ישנם זיפים בלתי נעימים בעליל
 – אם נשבור/נחתוך את העלה יצא  ממנו מיץ חלבי מר שאין לחשוש ממנו הוא לא מסוכן.

עלה של חסת המצפן. צילום: שרה גולד

____________________________________________

☘️ תמכא ☘️
אין הסכמה לגבי זיהוי צמח זה, ישנן מספר הצעות לזיהוי ומשכך נניח לו

____________________________________________

☘️ חרחבינא מכחילה ☘️
ישנם שמונה מיני חרחבינה בבר בארץ ישראל, הנפוצה בהם היא חרחבינה מכחילה
עליה הצעירים אכילים אולם אחר זמן מה הם הופכים לנוקשים ומרים מאוד…

עלה של חרחבינה מכחילה. צילום: שרה גולד

החרחבינא מכחילה שייכת למשפחת הסוככיים
נמשלו המצרים למרור-חרחבינה: "לאמור לך: מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה" (פסחים ל"ט, א')
החרחבינה המכחילה היא צמח רב שנתי נפוץ בבתות ובשדות בור בארץ.
בתחילת החורף עולים העלים הראשונים, יחסית גדולים, תמימים או מעט מפורצים, ערוכים בשושנת.
בשלב זה הם רכים ואינם קוצניים, טעמם מעט מריר, וניתן לאוכלם חיים או לאחר שליקה במים.

באביב ובראשית הקיץ נובלים העלים הראשונים ומתחיל להתפתח עמוד תפרחת הנושא עלים קטנים, גזורים, צרים מאוד וקוצניים.
בתקופת הפסח אין עדיין פריחה, העלים צמודים לקרקע, במהלך הקיץ גבעולי החרחבינה והקרקפות הירוקות שלה הופכים לצבע סגול-כחול.

עלים של חרחבינה מכחילה. צילום: שרה גולד

חרחבינה מכחילה. צילום: שרה גולד

____________________________________________

☘️ עולשין = עולש מצוי ☘️
עלי העולש הצעירים טעימים ונאכלים בסלטים חיים או מבושלים, אולם לקראת הפסח הם נעשים מרים, גם עלי צמח זה מתאימים להתכבד על צלחת הפסח כמרור.
(הרמב"ם סבור כי הכוונה לעולש תרבותי – הציקוריה.

עלה של עולש מצוי. צילום: שרה גולד

העולש המצוי שייך למשפחת המורכבים
נפוץ מאוד בכל מקום, יתחיל לפרוח לפי או אחרי הפסח בתפרחות בצבע תכלת יפהפה.
העלים מאורכים ומעט "מתולתלים" וחובקים את הגבעול, בחלקם הופך צבע העורק הראשי לאדמדם.
כשהם צעירים מכינים מהם ערביי הארץ סלט משובל עם בצל – כמעט בכל בית.
ברפואה העממית נוהגים להשתמש בכל חלקי הצמח לריפוי חוליים שונים.
👈 הידעתם? בימי הצנע בארץ, (שנות החמישים) כשהיה מחסור ובעקבותיו הקצבה במזון, נהגו לשתות תחליפי קפה, היא ה"ציקוריה", שהיו מפיקים מצמח עולש מתורבת  (לא גדל בארץ)
בהבשלה ובשמש מכחילים  כל חלקי הצמח ונעשים קוצניים.

פריחת עולש. צילום: שרה גולד

____________________________________________

☘️ מרור ☘️
בנוסף למה שנכתב קודם על המרור (החזרת) שהוא מיני חסה,
יש את הצמח הנפוץ מרור הגינות המתאים לקרטריונים הללו (בעיקר עלים מרים ומוהל חלבי מר כששוברים את עליו לקראת האביב וחג הפסח).  
לדעת הרמב"ם המרור המופיע בסוף הרשימה והחזרת בתחילתה הם אותו הצמח: חסת המצפן שממנה תורבתו החסות התרבותיות.
אפשר להשתמש גם בחסה אלא שרובן אינן מרות… ואנו רוצים צמח שעליו מרים. 

פריחת מרור הגינות. צילום: שרה גולד

מרור הגינות שייך למשפחת המורכבים
צמח גבוה בעל גבעול חלול ועלים גזורים בצורת כינור (כך שמם בפי הבוטנאים – ראו תצלומים)
גדלים בגינות ובשדות, הצמח גבוה, תפרחותיו צהובות.

____________________________________________

כל הצמחים הללו משמשים גם כצמחים מרפא,  ויש בהם ויטמינים ומינרלים רבים.

המלצה שלנו – צאו לשדה הקרוב הרחק ממקום מרוסס, או לגינה האורגנית ולקטו לפני החג עלים מהצמחים השונים (שנתנו בהם סימנים) והמצויים בשפע בתחומי חבל מודיעין.
בשולחן החג ספרו למסובין שהשנה תאכלו מרור כמו אבותינו בזמן המשנה והתלמוד.
מי יודע אולי נרגיש ונחכים קצת כמוהם.

ספרו לנו איך הגיבו בני המשפחה והמסובין למיני המרור המיוחד והאמיתי שליקטתם

חג פסח כשר ושמח 🤩