סיורים ליליים לחיפוש עקרבים

קוראים לי בעז, ויש לי תחביבים מעט משונים.
מה זה "מעט משונים"?
אחד מהתחביבים שלי הוא: סיורים ליליים לחיפוש עקרבים.
איך הגעתי לזה, אתם שואלים? 

תחום ההתמחות המרכזי שלי הוא זוחלים – מחלקה בתוך בעלי החוליות (הכוללת: צבים, לטאות, נחשים, תנינים).
עקרבים אינם זוחלים; הם בכלל חסרי חוליות, ומשתייכים למחלקת העכבישנים, בתוך מערכת פרוקי הרגליים.
אמנם אני מתמקד בחקר זוחלים, אך אני נתקל לא מעט בעקרבים בטבע. אפילו לעתים קרובות מאד. וזאת, למרות שבמרבית המקרים, כאשר אני מחפש חיות בשדה, אני לא מחפש ספציפית עקרבים.
כאמור, עקרבים אינם שייכים למחלקת הזוחלים, אך לעתים מסתתרים באותם המקומות בהם אני מחפש לטאות ונחשים: מתחת לאבנים, וחפצי מחסה אחרים הפזורים בשטח. כשאני פוגש כך, במקרה, עקרבים, הם בדרך כלל במצב מנוחה ומסתור, לא בפעילות.
הפיכת אבנים היא שיטה מאד מקובלת במקצוע שלי, אך היא מתבצעת בשעות היום – באור מלא. מאד לא מומלץ, מטעמי בטיחות, להפוך אבנים בחושך.
נו, אז?
אז, עקרבים הם בעלי חיים פעילי לילה, כמעט במאה אחוז.
עקרבים נחשבים לחולייה חשובה בתוך מערכות אקולוגיות בטבע: הם טורפים במעמד ביניים מבחינת הגודל, ויש להם תפקיד חשוב בויסות של גודל האוכלוסיות של הטרף ממנו הם ניזונים – בעיקר חסרי חוליות קטנים למיניהם. 

התחביב של חיפוש עקרבים בלילה נולד אצלי אחרי שהתנסיתי בשיטות איתור עקרבים המקובלות אצל עמיתיי החוקרים אותם: סריקה בשעות הלילה של השטח, בהליכה רגלית, תוך שימוש בתאורה מיוחדת של פנס אולטרה-סגול (UV).
למה עם פנס כזה דווקא?
מפני שהשריון החיצוני של העקרבים (המכונה בלועזית "קוטיקולה" cuticle) זורח באור יקרות צהבהב כאשר מאירים עליו בעזרת אלומה של פנס כזה.
ככל שהפנס בעל איכות גבוהה יותר של רכיב תאורה, הפולט אור אולטרה סגול נקי ללא "רעש" של אור רגיל, כך זורחים יותר חזק עצמים ובעלי חיים שמחזירים אור כזה.
העין האנושית אינה רואה את האלומה של האור האולטרה סגול, ולכן לעתים הוא זוכה לכינוי העממי "אור שחור".
אגב, האור הזה מסוכן לעיניים שלנו, ואין להביט לתוך האלומה; כמובן שאין לסנוור אנשים בכוונה תחילה עם פנס מסוג זה. 

בתחילה התנסיתי בזה כמטייל, אפשר לומר מתלמד, אצל מדריכים וחוקרים מביני עניין. ולמדתי מהם כיצד עובדים עם תאורה כזאת.
אחר כך ניסיתי בעצמי, ואיך לומר – נדלקתי על "האור השחור"…
בשלב ראשון רכשתי דרך המרשתת פנסי אולטרה סגול פשוטים יחסית, להתנסות.
איתרתי ביער בן שמן, לא רחוק מביתי בכפר דניאל, מסלולים קלים לניווט בלילה, על בסיס דרכי עפר קיימות, והתחלתי לסרוק מעת לעת את המסלולים בחיפוש אחר עקרבים.
בעונות מסוימות הצלחתי לאתר במסלול אחד באורך 500 מטרים, מעל 150 עקרבים השייכים לארבעה מינים שונים!
המינים שניתן למצוא בסיור כזה כמובן תלויים במקום שבו מבצעים סריקה, בסוג הקרקע, בסוג הסלעים באזור הנסרק, באופי וסוג הצמחייה, ועוד גורמים רבים.
כמות העקרבים שניתן למצוא תלויה מן הסתם בצפיפות האוכלוסיות וברמת הפעילות שלהם, וזה משתנה בין עונות השנה וכמובן בין אתרים שונים.
אחרי שחשתי שאני מספיק מנוסה בכך, הזמנתי את בנותיי להצטרף מעת לעת לסיורים הללו, וכעת יש תחרות סמויה וגלויה בינינו מי מוצאת את כמות העקרבים הגדולה ביותר…
העקרבים בדרך-כלל ביישנים למדי, ויש סיורים בהם רוב העקרבים שאנחנו מוצאים נמלטים מיד אל תוך מחילותיהם, ואנו מספיקים בקושי להבחין בזוהר של הצבתות שלהם באור ה UV בטרם הם נסוגים לאחור אל מתחת לקרקע. 

באזור שבו אני נוהג לשוטט, בעיקר ביער בן שמן לא רחוק מביתי, המינים הכי שכיחים הם עביד שחום (Scorpio maurus) ו-עקצן צהוב (Leiurus hebraeus).
העביד נקרא כך על שם הצבתות העבות שלו, אשר מזכירות "כפפות איגרוף"; שחום, על שום צבעו הכהה, חום או כמעט שחור.
העקצן הוא – ניחשתם נכון – צהוב, ונחשב מבחינת עוצמת הארס למין העקרב המסוכן בארץ (לבני אדם).
לכל העקרבים יש ארס, וכל עקיצה מכאיבה מאד, אך לא כולם נחשבים למסוכנים כלפי בני אדם.
עם זאת, ההמלצה הגורפת במקרה של עקיצת עקרב כלשהו היא: להתפנות לחדר מיון של בית חולים או למוקד רפואי שיש בו רופא וציוד מתאים לטיפול חירום. וזאת, למקרה שמתפתחות תופעות קשות מסכנות חיים, למשל תופעות של אלרגיה – אותן לא ניתן לצפות מראש.

כמו כן, גם אצל עקרבים שאינם נחשבים מסוכנים כלל לאדם מבוגר, עלולות להיות תופעות מסכנות חיים במקרה של עקיצה אצל פעוטות, ילדים קטנים, קשישים, ואנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.
אך אל חשש – עקרבים לא רואים בבני אדם ארוחה פוטנציאלית או מטרה לנקמה, והם חוששים מפנינו כנראה יותר ממה שאנו חוששים מפניהם.
הרצון שלהם הוא לשרוד, ואם לא נתגרה בהם או ננסה לגעת בהם, הם שומרים מרחק ואף נמלטים לתוך מחילה או מתחת לאבן. 

אם אתם אמיצים מספיק ורוצים לנסות זאת בעצמכם - כללים, טיפים ועצות לטיולי עקרבים

אם אתם אמיצים מספיק ורוצים לנסות זאת בעצמכם…
ובכן, יש כמה כללים ועצות לתיירות עקרבים:
👈 ללכת על בסיס שבילים ודרכי עפר קיימים, עם עדיפות לכאלה שאתם מכירים. ואם אינכם מכירים, מומלץ לבדוק מראש את המסלול באור יום ולא לנסות אותו בפעם הראשונה בחושך.
👈 לא לחפש בתוך סבך או בשטח שיש בו עשבים, אפילו נמוכים. אפשר לסרוק בעזרת הפנס את שולי השביל או הדרך. 
👈 להצטייד בנעליים סגורות נוחות, בפנסים ובסוללות להחלפה. כדאי שיהיה פנס רגיל (אור לבן) לכל מטייל, מבחינת בטיחות. מספיק פנס אולטרה סגול אחד טוב גם לקבוצה של עד 4-3 אנשים, אך עדיף כמובן שיהיו כמה שיותר פנסים כאלה. 
👈 לא לנסות להתקרב יותר מדי לעקרבים, ולא לנסות בשום אופן ללכוד אותם! השאירו זאת לחוקרים, למומחים ולאנשי מקצוע. טווח ביטחון של מעל 50 ס"מ אמור להיות מספיק בכדי לאפשר לעקרב לחוש בנוח ולסגת או להימלט אם יחוש בהלה.
👈 לא לעשות תנועות פתאומיות או לנענע לעברם עצמים שונים כגון מקלות או חצץ. אם העקרב לא זז – זה בסדר גמור. 
👈 מהי העונה המומלצת לסיורי עקרבים? החודשים החמים של השנה (אפריל עד ספטמבר) הם בדרך כלל הכי מוצלחים, כדי לראות גם מגוון של מינים שונים וגם כמות יחסית גדולה של פרטים. גם בעונות המעבר (אביב מוקדם וסתיו) אפשר למצוא פעילות, בתנאי שלא קר מדי בלילה (מתחת ל-15 מעלות צלזיוס, בערך, זה כבר די קר). 
👈 אפשר לשלב סיור כזה בפעילות משפחתית בעונה המתאימה (כנ"ל): לשלב מסלול לחיפוש עקרבים בתוך הליכה ספורטיבית ביער או בשדות; לעשות לפני או אחרי פיקניק באזור של חניון מתאים; למצוא מסלול מתאים בסמוך לשטח שעושים בו מחנאות (קמפינג) בשטח – בתנאי שאנחנו לא בשטח שאסור לנוע בו בשעות הלילה, כגון שמורת טבע מוכרזת. 

בפעם הבאה שאתם פוגשים עקרב – אל תתפסו לבהלה. תשתדלו לא לפגוע בו.
ואם אתם מעוניינים לברר את זהותו, אפשר להעלות תצלום לאחת הקבוצות הפעילות ברשת (בעיקר בפייסבוק) העוסקות בפרוקי רגליים. 

*הטיול העצמאי באחריות המטיילים בלבד.

ד"ר בעז שחם

מחבר: ד"ר בעז שחם – אקולוג וזואולוג, מומחה לזוחלים ודוחיים