מאת: שרה גולד אתר "צמח השדה"

אף ישראלי לא יוותר לצאת לטבע וליהנות מפריחת השקדייה.
היא סמל ישראלי מובהק לט"ו בשבט.
היא מסמלת בד"כ את סיום החורף בארץ.
אנו מתרגשים ונהנים מענפי העץ העירומים המתכסים בפרחים לבנבנים ורדרדים שבשיא הפריחה נראים כשמלת כלה.

מי לא רוצה לדעת יותר על ט"ו בשבט?

מהו ט"ו בשבט במקורות?
המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא במשנה: "ארבעה ראשי חודשים הם" בה מבררים מהו "היום הקובע", המבדיל בין שנה אחת לשנייה לעניין הפרשת תרומות ומעשרות, ערלה וכו'. 
לט"ו בשבט אם כך ישנה משמעות הלכתית לא רק פולקלורית וחגיגית… 

הנימוק לבחירת היום :"שכבר עברו רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים".
בית שמאי ובית הלל חלוקים ביניהם: האם לקבוע את היום ל-ר"ח שבט או ל-ט"ו בשבט?
לבסוף, היום נקבע לפי דעתם של בית הלל – ט"ו בשבט

מתי ומדוע נקבע טו בשבט כ"חג האילנות" ?
מקורות ראשונים לציון היום באופן חגיגי, מופיעים בתקופת הגאונים, "ביום זה תיקנו פיוטים בתפילה להצלחת יבול האילנות".
בגניזה הקהירית נמצאו פיוטים מסודרים לפי ה- א-ב ובהם שזורים שמות עצים, 

"אדר נזלי ישע תזיל להמוניי
אגוז יפריח למעודניי
בראש שנה לאילן אמץ אמוניי
כי שמש ומגן ה'…"

צילום: שרה גולד "צמח השדה"

עם השנים בגלות, הפך ט"ו בשבט לחג של געגועים וכיסופים לארץ ישראל:
המקובלים כתבו את סדר ט"ו בשבט שבו יש "סוד עמוק", סמל, ומסר, הצפון בכל אחד משבעת המינים. 
בגולה, החלו לאכול ולשבח בט"ו בשבט, את הפירות הגדלים בארץ ישראל, בעיקר פירות משבעת המינים.
ואפילו כיום – סדר ט"ו בשבט הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר בקרב קהילות ומשפחות רבות.

איך ט"ו בשבט עבר הסבה לחג הנטיעות? 
עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ בעת החדשה,
בחגיגת ט"ו בשבט בשנת תר”ן – 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ בראש תלמידיו, מבית הספר בזיכרון – יעקב לנטיעה חגיגית.
וזהו.
בכך הוא קבע אופי חדש לט"ו בשבט – חג נטיעת האילנות.

בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות באורח רשמי על ט"ו בשבט כחג הנטיעות.
בשלב מאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת את המועד הזה, וכך נטמע ט"ו בשבט באתוס הישראלי.

מי לא רוצה לדעת יותר על עצי השקד?

עצי השקד הם ממשפחת הורדניים 
הורדניים זו משפחה גדולה שנכללים בה כ-120 סוגים ו- 3,200 מינים, היא נפוצה ברוב האזורים בעולם.
המשפחה ידועה בזכות צמחי מאכל אחדים הגדלים במטעים uמהווים ענף חקלאי חשוב.
אליה שייכים עצי השזיף, תפוח, אגס, אפרסק, נקטרינה, תות ועוד.
לפרחי השקדייה (שקד מצוי) 5 עלי כותרת והרבה מאוד אבקנים.
הפרח ריחני וגדול, כל עץ מתכסה במאות ואלפי פרחים.

צילום: שרה גולד "צמח השדה"

השקדייה כשאר בני משפחתה פורחת כשהיא עירומה ללא עלים
פריחת השקדייה הינו מחזה עוצר נשימה, הפרחים "נותנים את ההצגה".
פריחת עץ השקד נמשכת בין 7-10 ימים  בלבד.
אחוז החנטה והפרי שמניבים הפרחים הוא בין 10-15 בלבד !!!
הסיבה לכך היא שהפרחים עדינים ו"מתקלקלים" בגשם וברוח.

בישראל גדלים בבר ארבעה מיני שקד – שקד הרמון, שקד קטן-עלים, שקד ערבי, שקד מצוי.
השקד המצוי (שקד מר) מזן הבר משמש ככנה לשקד התרבותי אותו מרכיבים עליו.

בבוסתנים ישנים ובמטעים שהוזנחו התפתח פרי של שקד מר שהוא מסוכן למאכל.
זרעי השקד המר מכילים חומר בשם אמיגדלין, ממנו משתחרר בזמן אכילת הזרע החומר הרעל ציאניד.
זהו מנגנון הגנה על הזרעים בפני אכילה ע"י בעלי-חיים וחומר זה נמצא גם בצמחים אחרים.
ניתן לומר שרוב עצי השקד הנטושים הפזורים בארץ הם בעלי שקדים מרים ומסוכנים לאכילה. 

צילום: שרה גולד "צמח השדה"

מטע שקדים נקרא כֶּרֶם.
כך גם "מטע" גפנים וזיתים שמם כרם.
לעומת זריזות פריחתו, הבשלתו של השקד הינה איטית, נמשכת כשישה חודשים. 
שם הזן המוביל הוא "אום אל פאחם", על שם המקום בו התגלה הזן לראשונה המתורבת (ע"י מוטציה חיובית) .
כיום מגדלים בחקלאות כ- 65,000  דונם של שקדים, ברוב חלקי הארץ.

בצעירותו, הפרי ירוק, עסיסי רך ואכיל. עם הבשלתו הוא מתקשה.
מה שאנו אוכלים בשקד הבשל הוא את הזרע.
לפרי השקד, שהינו אגוז (מבחינה בוטנית), יש ערך תזונתי גבוה. 
הוא עשיר בסיבים הגורמים לתחושת שובע. 
הוא מכיל גם: חלבון, סידן, ויטמין  E, מגנזיום ושומן לא רווי, כל התכונות הללו מסייעות לשמירה על כלי הדם והכולסטרול בגוף.
המלצת הרופאים לאכול בין 7-12 שקדים ביום

המקומות היפים ביותר בחבל מודיעין לטייל וליהנות מפריחת השקדיות

המקומות היפים ביותר בחבל מודיעין לטייל וליהנות מפריחת השקדיות הם:
יער שוהם, בוסתני גמזו, יער בן-שמן, מדרום למרכז המסחרי שילת ובכניסה למושב שילת.
בפארק נאות קדומים פורחים עצי שקד רבים ברחבי השמורה. בשיא הפריחה מרגישים כמו לטייל בתוך חלום פורח… 

השקד הוא עץ מוגן !!!

אסור לקטוף פרחים, פירות, או ענפים.

צאו לנוף וכבדו אותו, אל תותירו אשפה, צעדו בשבילים ואל תרמסו .

צילום: שרה גולד "צמח השדה"