מסלול בשבילי ארץ המכבים - מידע כללי

מרחב: מרכז
אתרים מיוחדים: קברות המכבים, חורבת הגרדי, מבוא מודיעים, חורבת התרסי, בקעת הנזירים, ביר א-שאמי, חורבת רגב
נקודת התחלה: קברות המכבים
נקודת סיום: ביר א-שאמי
אופי המסלול: מסלול רכוב בין האתרים השונים
דרכי הגעה: במחלף בן-שמן פונים לעבר מודיעין, כביש מס' 443. כקילומטר וחצי אחרי הפנייה ימינה למבוא מודיעין ישנה פנייה שמאלה אל קברות המכבים. פונים שמאלה ומיד שוב שמאלה, אל רחבת חנייה הסמוכה לכביש הראשי.

על המסלול - בשבילי ארץ המכבים

מסלול רכוב בין האתרים השונים ביער בן שמן, ביקור במקום קבורתם של המכבים והסיפור מאחוריו.
קפיצות קטנות לנקודות יפות ומעניינות ביער.

נקודות עניין - בשבילי ארץ המכבים

קברות המכבים
בשנת 1907 מתחילה מסורת בגימנסיה הרצליה לצאת בתהלוכה גדולה וארוכה, ולהגיע מיפו לקברות המכבים.
השמועה על המקום הזה מספרת שהוא 'קובור אל יהוד'- קברי היהודים.
בספר מכבים א' כתוב ששמעון בונה 7 מצבות גדולות לאביו, אימו ואחיו.
המציבות היו גדולות כדי שיורדי הים שעברו במודיעין יוכלו לראות אותם.
כבר במאה ה-19 מתחיל מסע של ארכיאולוגים לחיפוש הקברים.
הם מבינים שהקברים האלו הם לא של המכבים אלא מתוארכים 400 שנה מאוחר יותר.
את תלמידי הגימנסיה זה לא מאוד מעניין, הם שנה שנה בכל חנוכה ממשיכים במסורת התהלוכה לקברות המכבים- להדליק נרות ולשיר.

חורבת הגרדי
תש"ח, 1948. ערב הקמת המדינה המצב בסוף קרבות עשרת הימים הוא לא כ"כ טוב. הדרך לירושלים נפתחה, אבל עדיין אין לנו הרבה שטח.
במלחמת העצמאות שכן כאן משלט 219.
את המשלט הזה צה"ל מצליח לתפוס ומי שמחזיק אותו הם החי"ש(חילות שדה) של חטיבת קרייתי.
המשלט נמצא בדיוק מול עמדות הלגיון הירדני, והירדנים מבינים שהם מתחילים לאבד קרקע.
ב-24 בספטמבר 1948 הירדנים פותחים באש על המשלט, שלא היה מבוצר טוב, והיה עם חיילים לא מספיק מאומנים.
החי"ש נסוגים עם הרבה מאוד פצועים ועם 32 הרוגים.
אנדרטה הסמוכה למבנה קבר השיח' מנציחה את זכרם של  החללים שנהרגו בקרבות באזור.
עם הסכמי שביתת הנשק המקום הופך להיות שטח הפקר.
בשנת 1949 מנכ"ל משרד הדתות שלמה זלמן כהנא, מבין שכמעט כל המקומות הקדושים בארץ לא בידנו.
הוא מחליט לקדש מקומות שיש בה זיקה לדבר קדוש.
כך מתחילה להיווצר האגדה על קברו של מתתיהו החשמונאי.
אנו יודעים וודאי שהקבר כאן אינו קברו של מתתיהו החשמונאי.
מי קבור כאן?
הקבר כאן, הוא קברו של השייח ערבאווי.

מבוא מודיעים
מושב שיתופי בשפלה, כ- 10 ק"מ ממזרח ללוד. המושב משתייך לפועלי אגודת – ישראל.
מהיכן שמו של המושב?
מודיעים – על שם מודיעים הקדומה, מולדתם של החשמונאים, שזוהתה בקרבת מקום ועל שם הרב מאיר מאמשינוב.
המושב הוקם בשנת 1964 1964כהיאחזות נח"ל דתית  ונחנך בטקס חגיגי ב-29 בנובמבר.
מ- 1967 – הם הפכו קיבוץ של פועלי אגודת ישראל.
בשנת 1970 הגרעין המיישב עבר למקום הקבע מבוא חורון.
חלק קטן מהתושבים נשארו במקום והתאגדו למושב שיתופי. לצורך פרנסתם הקימו מפעל אלקטרוניקה, אך תוך מספר שנים נטשו כל חברי המושב והוא פורק.
למרות הפירוק, ב1974 מתיישבים במקום קבוצה של עולים מארצות הברית ומספר משפחות עולים ממדינות אחרות.
ב1976 מתיישבים במקום רבי שלמה קרליבך יחד עם תלמידיו.
הם מחליפים את שמו של המושב ל"מאור מודיעים", לזכרו של רבי מאיר קאליש, האדמור מאמשינוב שרבי שלמה היה מקורב אליו, אך שן זה לא התקבל בוועדת השמות הממשלתית ושמו של המושב חזר להיות "מבוא מודיעים".
הרב קרליבך הכניס במושב רוח חדשה של עבודת השם מתוך ניגון, שמחה ופשטות.
במאי 2019 פוקדת שריפה את המושב השרוע בלב יער בן שמן ומכלה אותו כמעט עד היסוד- 40 מתוך 50 בתי המושב לא שרדו.
במקום נתגלו שרידי פסיפס ומתקני תעשייה חקלאית של מנזר ביזנטי וביניהם גת גדולה ובה משטח דריכה עם תעלת ניקוז.

בקעת הנזירים
נחל גמזו המתחיל באזור מבוא מודיעים, הולך ונעשה רחב ליד מודיעין. נוצרת כמעין רחבה גדולה שזכתה לשם בקעת הנזירים.
במקום כמה מערות, כשהבולטת ביותר היא מערת אל-חביס שהחזית שלה חצובה בסלע.
יש המזהים את המערה כ"מערת לוד" המוזכרת כמה פעמים במקורות.
בנוסף, היו מי שזיהו את המערה כמערתו של רבי שמעון בר יוחאי. ר' שמעון ברח להתחבא במערה במדברה ד-לוד.
היכן היא אותה המערה?
יש הטוענים שזו אותה המערה שבבקעת הנזירים, אך המסקנה הרווחת היא כי המערה צריכה להיות יותר קרובה את העיר לוד וצריך לחפש אותה בקרבתה.
את השם בקעת הנזירים נתן לה זהר ברעם כשהיה בסיור עם האמן עודד פיינגרש. שם הוא הציע את השם "בקעת הנזירים". עודד פרסם את השם באחד מספריו והשם תפס.

ביר א-שאמי
בקצה השני של הרחבה נמצא ביר א-שאמי, הלא הוא באר זכריה. זו בריכה חצובה בסלע עם סכר קטן שמטה את מי הגשמים שזורמים אל הנחל ומהנחל אל הבריכה.
הבריכה סיפקה את תושבי האזור ואת העוברים בדרך.
בימי החורף הבריכה מתמלאת ויוצרת תופעה נדירה ויפייפייה של בריכת חורף, בה גדלים צמחים שאינם רגילים לאזורנו.