עמותת תיירות חבל מודיעין
אנו חיים באזור כפרי נדיב בצמחים מגוונים, שרבים מהם טעימים ובריאים להכנת מאכלים, ומרקחות.
אנו מציעים לכם להיכנס לתחום באופן מושכל ומובנה, ליהנות מהמתנות שהצמחים בסביבתנו מציעים ותוך כדי ללמוד "להבדיל בין ירוק לירוק".
חדשים בעולם הליקוט? אנא קראו היטב את הכללים למלקט העצמאי.
____________
מתברר שבכל אחד מארבעת המינים טמונים סודות וסגולות נוספות שלא יכלתם להעלות על הדעת!.
מוכנים לצלול פנימה? מתחילים…
נגה הראובני בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל, מוצא בארבעת המינים סמלים ופרשנויות נוספות:
ארבעת המינים ככיסופים לגאולה,
האתרוג כסמל הפוריות, הלולב- סמל הניצחון, ההדס – סמל ההצלחה ונצחיות החיים, והערבה – סמל התלות במים.
פרשנויות רבות ומדרשים מאירים צדדים שונים של ארבעת המינים באור סימלי ועממי.
כך למשל, הרמב"ם רואה אותם כמסמלי זיכרון המעבר ההיסטורי מן המדבר להתנחלות בארץ.
הציווי על נטילת ארבעת המינים :
"בחמישה עשר יום לחודש השביעי, (חג הסוכות) באספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את חג- ה' שבעת ימים… ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עף הדר, כפת תמרים, וענף עץ-עבות וערבת נחל, ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג, כט'-מ')
את ארבעת המינים מאגדים יחד כסמל לאחדות עם ישראל.
חכמים המשילו את ישראל לארבעת המינים (ויקרא רבה) "… מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בה בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה" הכוונה היא שכולם חשובים והינם חלק מהמרקם האנושי בעם.
מלבד שימושים לצרכי דת, לארבעת המינים מבחר שימושים נוספים – למאכל, למרפא, כנגד שדים, לבישום, להכנסת כלה כסמלים נוספים ועוד.
אנחנו בטוחים שאחרי קריאת הכתבה הזו אתם תרוצו לחפש את כל ארבעת המינים ותאמצו אותם בחיי היומיום שלכם.
את הערבה, שאין לה ריח ואין לה טעם, ממשילים אבותינו לאנשים הפשוטים בעם: לא למדניים ולא אנשי מעשה או מידות טובות.
הערבה היא שיח/עץ "דו-ביתי" (יש עצי זכר ויש עצי נקבה נפרדים) נשיר, העץ בד"כ לא גבוה, מראהו אינו "מסודר", גדל באופן טבעי על גדות נחלים ומקווי מים מתוקים. עליה מאורכים, הצד התחתון אפור . קל להרבות אותה בגינה מענף.
שימושים רפואיים לאורך ההיסטוריה:
כבר בימי היפוקרטם, לפני אלפי שנים, המליצו מרפאים לחולים ללעוס את קליפת עץ הערבה להורדת חום ולריפוי דלקות.
קליפה זו הייתה וממשיכה להיות בשימוש בסין ובאירופה, לטיפול בכאבים, במיוחד כאבי הגב התחתון וניוון מפרקים, כאב ראש, שפעת והתקררות, דלקות ועוד.
היא נחשבת לחומר יעיל ביותר נגד פצעונים ואקנה, ומרגיעה עור רגיש ומגורה.
מתברר שהקליפה מכילה חומצה סליצילית. החומצה הזו בשילוב תרכובות צמחיות נוספות רבי עוצמה הנמצאות בקליפת הגזע, משפיעות על הקלת כאבים והיא אנטי דלקתית.
חברת באייר הגרמנית הייתה הראשונה להפיק מקליפת עצי ערבה את החומצה הסליצילית הנמצאת באספירין.
חומצה סליצילית היא חומצה בטא הידרוקסית, שמה המדעי של הערבה הוא סאליקס.
בנוסף, מחקר שנערך בקרב 78 מטופלים שאושפזו עם דלקת מפרקים ניוונית במפרק הברך או הירך, מצא כי המטופלים שקיבלו קליפת עץ ערבה חוו הקלה משמעותית בכאב, בהשוואה לקבוצת המטופלים שקיבלה פלצבו.
הכנת משרה מקליפת עץ ערבה
מרפא לכאבי ראש, כאבי גב תחתון, חום ודלקות גידים
משרה מקליפת עץ ערבה הוכחה ביעילותה להקלת כאבי ראש ומיחושים נוספים. קיימות עדויות מדעיות המוכיחות כי הצמח אינו גורם לתופעות לוואי במערכת העיכול, בהשוואה למשככי כאבים המסחריים
מחקרים מוכיחים כי חומרים בקליפת העץ, כוללים גם פוליפנולים ופלבנואידים, המכילים נוגדי חמצון, ומשפיעים בהפחתת חום, חיטוי ומאפיינים המחזקים את המערכת החיסונית.
נמצא כי ערבה לבנה יעילה גם לטיפולי עור ויופי.
הצמח נחקר והמאמרים מפורסמים בספריית ה- NIH שבושינגטון הבירה, ארה"ב.
מה עושים?
מרתיחים חתיכות קטנות מקליפת העץ במים (זהירות לא להרוג את העץ), מקררים, ומורחים את הנוזל על פצעים, חתכים וכוויות, וגם לטיפול בחניכיים מודלקות.
לפני שימוש התייעצו עם מטפלים מקצועיים!!!
שימו לב זהירות – הטיפול הזה אינו מומלץ לנשים הרות ומיניקות.
אתרוג
האתרוג הוא "פרי עץ הדר", נחשב לבעל טעם וריח, הוא סמל לפוריות ולמושלמות… כשמו – הדר
עץ אתרוג הוא ירוק-עד נמוך וקוצני, ממשפחת הפיגמיים (כמו כל שאר ההדרים).
העלה פשוט, הוא פורח בדלילות כמעט כל השנה אבל עיקר הפריחה מתרחשת באביב ובקיץ.
הפרי עסיסי, מחולק לפלחים, ובכל פלח שקיקי-מיץ.
גודל הפרי בין לימון לתפוז.
קליפת הפרי מחוספסת, צהובה, עבה וריחנית.
הידעתם?!
👈 האתרוג הוא אחד מחמשת מיני ההדרים המקוריים בטבע, לצד הפומלו, קי-ליים, המנדרינה ומין נוסף.
👈 כל שאר ההדרים הם הכלאות טבעיות או מכוונות.
👈 האתרוג הגיע למזרח התיכון לפני כ- 6,000 שנים, שמו המדעי – "ציטרוס מדיקה", מעיד על התכונות הרפואיות שבו.
הידעתם?!
👈 אתרוג הנלקח לקיום מצוות ארבעת המינים, חייב להיות מושלם.
👈 מטבע הלשון "לאתרג" המכוון למישהו ששומרים עליו היטב כמובן מתכתב עם האתרוג.
שימושים (בעיקר רפואיים)
הרמב"ם המליץ על אכילת פרי האתרוג להתחזקות כללית.
הציפה והקליפה
משמשות לרקיחת ריבה וממתקים, וכן להכנת תמרוקים ולמרפא.
פרי האתרוג
מסייע למניעת הזדקנות העור, לחידוש צמיחה של תאי עור, הבהרת עור במצבי פיגמנטציה ועשוי לסייע בטיפול בצלוליטיס.
פרי האתרוג והקליפה, משתנים ומשלשלים. בהתאם לכך, השתמשו האתרוג בעבר לניקוי הגוף מרעלים לאחר הכשת נחש או ארס של בעלי חיים אחרים.
תכולת הפקטין בפרי גבוהה, אכילת הפרי עשויה למנוע ולהתמודד עם סרטן הערמונית למי שנמצא בקבוצת הסיכון.
העשבונאי מהצפון אבי ציטרשפילר ואחרים ממליצים עוד:
זרעי אתרוג – השריית זרעי אתרוג ביין, ושתייתו לאחר מכן מסייעים במניעת ריח רע מהפה.
קליפות אתרוג – להקלה על כאבי חניכיים, אפשר להרתיח קליפות אתרוג לעשר דקות, לצנן למשך חצי שעה, לסנן ולשתות. מומלץ לתקופה של חודש ויותר עד להקלה.
עלי עץ האתרוג – נחשבים לבעלי יכולת חיטוי גבוהה במיוחד. ניתן להשתמש בחליטת עלי אתרוג כקומפרס לריפוי מפטריות באצבעות הרגליים ובציפורניים.
הכנת ריבת אתרוג
הריבה נחשבת לסגולה ליולדות, וסגולה לאיכות חיים טובה
המרכיבים:
1 ק"ג סוכר
1 ק"ג קליפות אתרוגים.
מעט תמצית וניל.
אופן ההכנה:
1. מקרצפים את קליפת הפרי
2. חותכים כל פרי, מוציאים את הפלחים וזורקים.
3. קולפים את הפרי בעזרת קולפן
4. שוקלים את הכמות, (1 ק"ג) חותכים לפרוסות דקות ומניחים.
5. שופכים את הסוכר ומשהים כיממה
6. מרתיחים על אש קטנה 5-6 שעות, אפשר להוסיף מעט תמצית וניל.
7. מעבירים לצנצנות סטריליות בואקום שיחכו לכם באהבה גדולה במשך כל החורף!
הדס
ההדס קרוי בלשון המקרא : "עץ עבות", ממשפחת ההדסיים כמו כל עצי האיקליפטוס.
הוא מסמל ביהדות את ההצלחה ואת נצחיות החיים: "הרואה הדס בחלום, נכסיו מצליחין ואם אין לו נכסים ירושה נופלת לו ממקום אחר" (ברכות נ"ז א')
הדס המצוי הוא שיח, או עץ קטן, ירוק עד ממשפחת ההדסיים, העלים קטנים, תמימים דמויי אזמל או מעויין, מכילים שמן אתרי המעניק להדס את ריחו האופייני.
הצמח גדל בר בארץ במדרונות בחגורה היובשנית-יחסית של החבל הים-תיכוני – בגליל המזרחי, בדרום הכרמל ובמורדות הגולן, וגם בגדות נחלים בצפון הארץ. הדס מצוי נפוץ גם בגינות נוי כצמח גינון.
בנוסף להיותו אחד מארבעת המינים בגלל משמעותו הסמלית-רוחנית, בעולם הקבלה, היו להדס שימושים נוספים שעליהם אנו לומדים בספרות חז"ל.
ענפי ההדס ריחניים ויפים ולכן שימשו כבושם, כקישוט וכביטוי לכבוד. הניחו ענפי הדס באירועים חגיגיים, בזרי כלות, בארמונות ולקישוט. לענפי ההדס ועליו ייחסו תכונות רפואיות ופירותיו שימשו למאכל ולהכנת ליקר איכותי. (מיטרו).
שמן הדסים – כיום מפיקים ומוכרים שמן הדסים לשימושים רפואיים.
את השמן מפיקים בקיטור מעלים טריים בלבד, בעיקר בגולן. הניחוח נעים ועדין, הוא שמן מחטא ומרגיע (מתאים לשיפור מצב העור, לעיסוי שרירים כואבים, לטיפול בקשיי נשימה, להרגעה ועוד).
הידעתם?!
👈 את השמן מוסיפים לבשמים, השימוש בו נקשר בעבר לאפרודיטה אלת היופי.
👈שריפת ענפי הדס שימשו בעבר גם כקטורת לטיהור.
👈 לדברי היצרנים שמן המופק מהדס הינו עדין ומותר לשימוש לילדים ונשים בהריון.
👈 ביהדות נוהגים לברך על היין ועל ההדס בטקסי ברית מילה, פדיון הבן והבדלה.
👈 העלים בענפי ההדס אותם נוטלים בארבעת המינים, חייבים לצאת מנקודה אחת (באותו דור) מי שיוצא לצפות בשוק ארבעת המינים יראה איך בודקים זאת… לשם קבלת שלישיה של עלים היוצאים מאותו דור עובר ההדס "טיפול" מיוחד.
הכנת ליקר הדסים
פירות ההדס מבשילים בסתיו ובחורף, קל להכין מהם ליקר. שותים אותו קר.
מרכיבים:
סוכר
פירות בשלים של הדס
אלכוהול נקי או וודקה נקיה
מים אם יש צורך
נוסח ראשון – הכנה
שוטפים את הפירות הבשלים בצבע סגול-שחור,
מועכים ושמים בתוך צנצנת שכבה של פירות ושכבה של סוכר ביחס של 1:1
מכסים בגזה או בד וקושרים, כדי שלא יכנסו חרקים והגז הנוצר יתנדף, מניחים בצל כחודשיים.
מסננים ומערבבים את הנוזל עם אלכוהול כך שאחוז האלכוהול יהיה 25-30 אחוזים מהנוזל (אם יש צורך מוסיפים מים מזוקקים כדי להגיע לאחוז האלכוהול הזה).
התוצאה תהיה משקה בצבע חום אדמדם עמוק בניחוח הדסים
הליקר מוגש כשהוא מקורר ויש ששומרים אותו בפריזר
נוסח שני כמו שמכינים בסרדיניה – הכנה
משרים את הפירות הטריים בוודקה בצנצנת או בבקבוק 5-8 שבועות, מכוסה בבד
מסננים
מערבבים סוכר או דבש ומסננים שוב
דואגים שאחוזי האלכוהול יהיו כ- 30 אחוזים.
אם יש צורך מוסיפים מים מזוקקים או מינרליים
מחכים שוב כ- 30 יום וטועמים.
לולב (כפת תמרים)
עץ התמר הינו גם אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י. הוא הפרי היחיד הנאכל ללא טיפול מארבעת המינים.
התמר ומוצריו מוזכרים עשרות פעמים במקורות ישראל, חלקם כמטפורות, העץ נחשב לאציל, עקב צורת גידולו: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"…(תהילים צ"ב יג')
משתמשים בכל חלקי העץ: לבניה, הצללה, מחצלות, מאכל, מרפא, מיצים מיוחדים, מרפא ועוד…
העץ גבוה וציורי, ולו גזע יחיד זקוף, העשוי להגיע לגובה של עד 10-20 מטר.
הוא גדל בר במעיינות ובמקומות שבהם מי תהום גבוהים – בערבה, באגן ים המלח ובעמק הירדן התחתון, כיוון שהוא זקוק לחום ומים.
הגזע עטוף בסיבי עלים ישנים, ונושא בראשו "כפות", שהן עלים ארוכים.
שזרת העלה נושאת משני צידיה עלעלים ירוקים, צרים ומחודדים.
העלים החדשים והסגורים משמשים כלולבים במצוות ארבעת המינים.
שמות מיוחדים ניתנו לחלקי התמר: סנסינים (גבעול הפירות – או מכבדי הפרי), חריות (הם הלולבים), לב התמר ועוד.
קטיף תמרים בסתיו קרוי גדיד.
שימושים:
👈 פרי למאכל – צמחונים וטבעונים מקפידים לאכול תוצרי תמרים. הפרי משמש למאכל טרי ומשומר (יבש) או בצורת סילאן (סירופ תמרים למאכל ולבישול).
לתמרים אחוז גבוה של אשלגן, ברזל, סידן מגנזיום, ויטמין סי וסוכר. פרי התמר משמש כמקור לאנרגיה זמינה טבעית ובריאה לגוף.
👈 מפרי התמר ניתן להפיק יין וגם דבש.
👈 פרופסור זוהר עמר חקר והפיק שני מוצרים שהיו נפוצים בעבר ופחות כיום: מי דקלים ולב התמר. מוצרים אלו נזכרים במקורות קדומים. לכתבה: פרופסור זוהר עמר לב התמר ומי דקלים.
חומרי גלם לבניה, ולחיי יומיום
מימי קדם עד היום משתמשים במוצרי העץ.
העלים, לקרוי, קליעת מחצלות וסלים, מהגזע מכינים קורות לבניה ורהיטים לבית.
באתרי עתיקות רבים מוצאים שאריות של מחצלות וסלים עשויות מעלי תמרים, וכן זרעים. (ידוע הוא העץ מתושלח שנבט מזרע שנמצא במצדה, וגדל היום בקיבוץ קטורה).
תמר למרפא
התמר הוא החטיף המתוק של הטבע.
הפירות מכילים ויטמינים, מינרלים, פוליפנולים וסיבים, האינדקס הגליקמי שלהם אינו גבוה יחסית למתיקותם.
אכילת תמרים תסייע בשמירה על לחץ הדם וכלי הדם, איזון כולסטרול ועוד.
אז לא תאכלו לפחות שני תמרים בשלים ביום?
