תל גמזו – רקע כללי:

תל גמזו, המתנשא לגובה 163 מטרים מעל פני הים, מהווה את גבולה המערבי של השפלה.
הוא  צופה אל עבר בקעת לוד והלאה לעבר רמלה.
ניתן להשקיף ממנו עד לגוש דן במערב, לעבר תל גזר ומבואות מודיעין בדרום ואל שיפולי הרי ירושלים והשומרון במזרח.

מקור שמו של הישוב הוא ככל הנראה בפרי עץ השקמה המכונה גומזיות (ג'ומז, בערבית), שגדל בעבר באזור השפלה.
ישנם אזכורים שונים לצמיחתן של שקמים באזור.
למשל: "ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב" (דברי הימים ב', פרק א', 16) וכן, אמירתו של רבן שמעון בן גמליאל: "סימן להרים – מילין, סימן לעמקים – דקלים, סימן לנחלים – קנים, סימן לשפלה – שקמים ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר 'ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה'" (תוספתא שביעית פ"ז, ו'). 

תל גמזו קצת היסטוריה:

מרפסת התצפית בראש התל, הבנויה על רצפת מה שהיה מסגד הכפר.
את הכפר שהיה כאן, יחד עם הכפרים דניאל וענבה, חטיבת יפתח בלילה שבין 9-10.7.1948, במסגרת "מבצע דני".
הכפרים היו ריקים מאדם, כי אוכלוסייתם, למעט זקנים וחולים נמלטה.
ב- 12.7.1948 חיילי הלגיון ניסו לשוב ולכבוש את הכפר, אך נהדפו על ידי הפלוגה הדתית של הפלמ"ח.
אברהם צבי באום ומרדכי הס, בני הפלוגה, נהרגו בקרבות ועל שמם נקראת נקודת התצפית "מצפה השניים".
לאחר נפילתו של יהונתן איינהורן, בן המושב שנפל במלחמת לבנון השנייה, קראו למעלה המוביל מהמושב לראש התל "מעלות יהונתן". 

לאחר כיבוש המקום הוקם בראש התל מאחז צה"לי ובו עמדות מבוטנות המשקיפות מזרחה, לעבר החזית הירדנית. העמדות היו בשימוש עד מלחמת ששת הימים.

כבר בהעפלה אל התל ניתן להבחין בשרידי התיישבות הקדומה במקום.
הדרך כולה זרועה שברי חרסים ובראשו של התל נראים שרידי מבנים.
על שיפוליו הצפון מזרחיים של התל נמצא בית הקברות של הכפר. חלק מהמצבות נותרו שלמות ועליהן כתובות ברורות.

התיישבות בתל גמזו:

על פי הממצאים יישוב התקיים בתל גמזו כבר באלף השלישי לפני הספירה (תקופת הברונזה הקדומה).
ישוב יהודי התקיים במקום מאז שיבת ציון מבבל במאה 6 לפנה"ס.
שם המקום, שהשתמר בשמו של הכפר הערבי, מוזכר בדברי הימים ב': "וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ, וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ; וַיֵּשְׁבוּ, שָׁם. (פרק כ"ח, 18).

יישוב יהודי התקיים בגמזו גם בתקופת המשנה והתלמוד.
כאן חי נחום איש גמזו, שהיה אחד ממוריו של רבי עקיבא.
רבי נחום התפרסם בעיקר בזכות אמירתו "גם-זו לטובה!", כמי שקיבל על עצמו את הדין וביקש תמיד לראות את הצד המואר של הקיום.

במדרש האגדה דמותו של נחום איש גמזו נבחנת בסוגיות הנוגעות להשגחה פרטית, לשכר ועונש ולשאלת "צדיק ורע לו".
בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד א' מתואר רבי נחום כמי שהיה עיוור בשתי עיניו, גידם בשתי ידיו, קיטע בשתי רגליו ושכל גופו היה נגוע בשחין.
מסופר שהיה מוטל במיטה שהוצבה בבית רעוע שאת רגליה הניחו בספלי מים, כדי שלא יעלו עליו נמלים.
כשתלמידיו שאלו אותו מדוע פקדו אותו אסונות כה רבים סיפר שבאחד הימים, כשביקר את חמו, הגיע אליו אדם עני וביקש מזון. אמר לו נחום שימתין בסבלנות עד שיפרוק את המטען מעל חמורו, אלא שהאיש התמוטט ומת. אמר נחום: "הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי 'עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו', ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי 'כל גופי יהא מלא שחין'". אמרו לו תלמידיו: "אוי לנו שראינוך בכך!" והוא השיב: "אוי לי אם לא ראיתוני בכך".

בשנת 1950 הוקם מושב גמזו, למרגלות התל.
המתיישבים הראשונים נמנו עם קבוצה של חסידי סאטמר ונדבורנא ועולים חדשים ממרוקו (מה שהביא לכך שחלק מיוצאי מרוקו במושב דיברו יידיש וחלק מהחסידים דיברו לאדינו ומרוקאית).
משפחות רבות עזבו את המשוב עד שבשנת 1977 הקימו במקום אגודה שיתופית של "פועלי אגודת ישראל". מאז גדל המושב והתרחב. 

רוצים לטייל באזור?

נמליץ תחילה על מסלול סובב תל גמזו , מסלול בין כפר לעיר- מתל גמזו למודיעין (אתם כבר כאן 🙂 )
רוצים עוד הצעות לטיולים?
היכנסו לקרוא על מגוון המסלולי ההליכה ומסלולי האופניים בחבל מודיעין